סמכויות המרב"ד לדרוש בדיקות דם, שתן ו-MRI במסגרת בדיקת כשירות נהיגה

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) הוא גוף במשרד הבריאות שתפקידו להעריך את כשירותם הרפואית של נהגים. רבים מופנים למרב"ד כאשר יש חשש שמצבם הרפואי או ההתנהגותי עלול לסכן אותם או את הציבור בעת נהיגה. במאמר זה נסביר – בזווית ראייה משפטית אך בשפה מובנת – אילו בדיקות המרב"ד רשאי לדרוש (כגון בדיקות דם, שתן או MRI), אילו מגבלות חוקיות חלות על סמכויותיו, האם ניתן לחייב נהג לעבור בדיקות כאלה ומה קורה אם הוא מסרב, נציג דוגמאות מפסיקת בתי המשפט, ולבסוף נבהיר את זכויותיו של הנבדק בהליך.

הבסיס החוקי וסמכויות המרב"ד לפי הדין

סמכויות המרב"ד לקיים בדיקות רפואיות נובעות מחקיקה ותקנות בתחום התעבורה. תקנה 191 לתקנות התעבורה קובעת שכל מבקש רישיון נהיגה חייב בבדיקה רפואית, כולל בדיקת מצבו הגופני והנפשי, וכן "בדיקות כושר אחרות" כפי שיורה משרד הרישוי. בפועל, המשמעות היא שלרשות הרישוי (משרד הרישוי) יש סמכות רחבה להורות על כל בדיקה הנחוצה לשם בירור כשירות רפואית לנהיגה. אם תוצאות הבדיקה הראשונית אינן מניחות את דעת הרשות, היא רשאית להורות על בדיקות רפואיות נוספות או לדרוש מסמכים רפואיים נוספים, ואף להעביר את הנבדק לבחינה אצל רופא או מוסד רפואי שמינתה – הלכה למעשה, זהו המכון הרפואי (המרב"ד) או מכון הארבעה.

בנוסף, קיימת סמכות במקרים של סיכון מנהיגה: סעיף 52(א) לפקודת התעבורה קובע שאם רשות הרישוי סבורה שנהג מהווה סכנה, היא רשאית להתלות את רישיונו עד שייבדק ויימצא כשיר. סמכות זו לרוב מיושמת בכך שנהג יזומן למרב"ד בהקדם לביצוע הבדיקות הנדרשות, כאשר בתקופת הבירור רישיונו עלול להיות בהשעיה זמנית. כמו כן, סעיף 12ב לפקודת התעבורה מטיל חובת דיווח: רופאים ואנשי מקצוע רפואי חייבים לדווח למרב"ד אם אובחנה אצל מטופל מחלה שעלולה לסכן את הנהיגה. דיווח זה מוביל להפניית הנהג למרב"ד, אך חשוב לציין שהמידע הרפואי מוגן בפרטיות – פרטי המחלה עצמה לא נחשפים למשרד הרישוי ללא הסכמת הנהג (הנדרש לחתום על ויתור סודיות כדי שהמרב"ד יקבל את מלוא המידע הרפואי הרלוונטי).

לאור חקיקה ותקנות אלו, המרב"ד פועל כזרוע מקצועית של המדינה לבחינת כושרם הרפואי של נהגים. משרד הרישוי מפנה למרב"ד אוכלוסיות שונות: נהגים בעלי בעיות בריאותיות (כגון מחלות לב, אפילפסיה, סוכרת לא מאוזנת), מבקשי רישיון לרכב ציבורי או כבד, נהגים עם עבר של עבירות תנועה חמורות (כגון נהיגה בשכרות או תחת סמים), נהגים שהיו מעורבים בתאונות קשות, ועוד. לאחר הבדיקות, המרב"ד מוסר המלצה למשרד הרישוי לגבי כשירותו של הנהג – המלצה שלרוב מאומצת על ידי הרשויות. כעת נפרט אילו בדיקות המרב"ד רשאי ונהוג לדרוש במהלך התהליך.

אילו בדיקות רפואיות המרב"ד רשאי לדרוש?

בהתאם לסמכות הרחבה שהוזכרה, המרב"ד יכול לדרוש כל בדיקה רפואית או פסיכולוגית הנדרשת כדי לקבוע אם אדם כשיר לנהיגה. סוגי הבדיקות משתנים בהתאם לנסיבות כל מקרה, אך כוללים בין היתר:

• בדיקה קלינית ופיזית מקיפה: בכל המקרים מתבצעת בדיקה רפואית כללית על ידי רופא. רופאי המרב"ד אוספים מידע על ההיסטוריה הרפואית, תרופות קבועות, אשפוזים וכיו"ב, ומבצעים בדיקה גופנית (בדיקת לחץ דם, דופק, מצב נוירולוגי, כוח גס בגפיים, תפקוד שרירים ועוד). בנוסף נבדקות מערכות רלוונטיות – למשל חדות ראייה, שדה ראייה וראיית לילה, כשירות שמיעה, תפקודי שיווי משקל – בהתאם לסוג הרישיון המבוקש.
  
• בדיקות מעבדה (דם ושתן): לעיתים הנהג יתבקש לבצע בדיקות דם לאימות מצב רפואי (למשל רמת סוכר בדם אצל סוכרתיים, תפקודי כבד או כליות, ספירת דם כללית. כמו כן, במקרים הרלוונטיים דורש המרב"ד גם בדיקות שתן ו/או דם לגילוי סמים ואלכוהול בגוף. למשל, נהגים שהופנו למרב"ד בשל עבירת סמים או DUI יידרשו בדרך כלל לספק דגימות שתן לבדיקת הימצאות סמים בגופם. נהוג לבצע בדיקות שתן חוזרות במספר מועדים (לעיתים שתי דגימות בהפרש של מספר ימים) כדי לוודא עקביות. המרב"ד אף מוסמך לדרוש מתן בדיקת שתן באופן פתע, במקום וללא התרעה מוקדמת במהלך יום הבדיקות, אם עולה צורך בכך. חשוב לציין: לאחרונה הונחיה על-ידי משרד הרישוי להגביל דרישת בדיקות סמים למקרים עד 3 שנים ממועד עבירת הסמים – אם חלפו למעלה מ-3 שנים מאז ההרשעה בעבירת סמים, אין סמכות למרב"ד לזמן את הנהג לבדיקת שתן בעניין זה. הנחיה זו באה להגביל "מסע דיג" אחרי שרידי סם ישנים שאינם מלמדים על מצב נוכחי.
  
• בדיקות הדמיה מתקדמות (CT/MRI): במצבים מסוימים, ובעיקר כאשר קיים חשד לנוירולוגיות או בעיות מבניות, המרב"ד עשוי לדרוש בדיקת הדמיה. למשל, נהג שעבר אירוע אפילפטי יתבקש לעיתים להמציא תוצאות MRI מוח או CT מוח, כדי לשלול גורמים מסוכנים (כגון גידול, צלקת מוחית וכד') טרם שיוחלט על כשירותו לנהיגה. ישנן רשימות נהלים ברורות – עבור כל מצב רפואי מסוכן מוגדרות הבדיקות הנדרשות. במחלות נוירולוגיות, למשל, רשאי המרב"ד לדרוש MRI או EEG; בקרדיולוגיה, ניתן לדרוש מבחן מאמץ או אקו לב; בהפרעות שינה – בדיקת מעבדת שינה, וכיו"ב. לא כל נבדק יעבור MRI, כמובן – בדיקה כזו נדרשת רק אם היא רלוונטית למצבו הרפואי. אולם חשוב לדעת שהמרב"ד אכן מוסמך לדרוש בדיקות הדמיה יקרות או מורכבות כאשר יש בכך צורך ממשי.
  
• הערכה פסיכולוגית ופסיכיאטרית: מעבר לבדיקות הפיזיולוגיות, כמעט כל נבדק עובר גם סוללת מבחנים פסיכולוגיים. מדובר לרוב במבחני אישיות כתובים או ממוחשבים, הבודקים למשל רמת ריכוז וקשב, מהירות תגובה, נטייה לסיכון, תכונות אישיותיות בעייתיות וכדומה. בנוסף מתקיים ראיון עם פסיכולוג ובחלק מהמקרים גם בדיקה פסיכיאטרית (אם יש רקע נפשי או שימוש בתרופות פסיכיאטריות). מטרת חלק זה היא להעריך האם מצבו הנפשי-שכלי של הנהג תקין ויציב לנהיגה. למשל, נהגים עם עבר של בעיות התמכרות יסוקרו על ידי פסיכולוג קליני לגבי הימנעות משימוש חוזר; נהג שחשוד בבעיית "אי התאמה אישיותית" (התנהגות עבריינית, אימפולסיביות וכו') יעבור מבחנים וראיון עומק.
  
• בדיקות ייעודיות נוספות: המרב"ד עשוי לדרוש מבחנים נוספים בהתאם לצורך. לדוגמה, נהג עם חשד לאפילפסיה יישלח לעיתים לבדיקת EEG (רישום גלי מוח) בנוסף ל-MRI; מי שסובל מהפסקות נשימה בשינה יופנה לבדיקת Polysomnography; נהג עם סוכרת יידרש לבדיקת רמת HbA1C (מדד לאיזון סוכרת) ולהתייצב עם אישור מהרופא המטפל על מצב המחלה; בעלי מוגבלות פיזית עשויים להיבדק ברכב עם אבזור מיוחד כדי להעריך את יכולתם הפונקציונלית לנהוג. תקנה 191, כאמור, מעניקה סמכות גורפת לדרוש "בדיקות כושר אחרות" ככל הנדרש – לכן סל הבדיקות כמעט בלתי מוגבל, בתנאי שיש הצדקה רפואית עניינית לדרוש אותן.
  

חשוב להדגיש שכל הבדיקות הללו נועדו לענות על השאלה: האם האדם כשיר ובטוח לנהיגה? המרב"ד אינו אמור לדרוש בדיקות שאינן קשורות ליכולת הנהיגה. בפועל, הבדיקות הנדרשות מותאמות לסיבת ההפניה. למשל, אדם המופנה בגין מחלת לב יתמקדו בבדיקות קרדיאליות, בעוד מי שהופנה בגין עבירת סמים יתמקדו בבדיקות שתן ובהערכת התמכרות. ואכן, לכל סיטואציה מוגדרת יש רשימת בדיקות ברורה – לעיתים זהו יום בדיקות שלם ומתיש, אז יש להיערך לכך.

מגבלות חוקתיות: פרטיות, כבוד האדם והסכמה מדעת

על אף הסמכויות הנרחבות, המרב"ד ובדיקותיו כפופים למגבלות חוקתיות ועקרונות כלליים של זכויות האדם. בישראל מוגנות הפרטיות ושלמות הגוף בחוקי יסוד (כגון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), וכן בחקיקה ספציפית כמו חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, הקובע את חובת ההסכמה מדעת של מטופל לכל טיפול רפואי. להלן כמה היבטים משפטיים חשובים המגבילים את פעולת המרב"ד:

חובת הסכמה מדעת: כל בדיקה רפואית חודרנית – כגון בדיקת דם, מתן דגימת שתן, MRI וכדומה – מחייבת הסכמה של הנבדק. המרב"ד אינו רשאי לכפות בכוח על אדם להיבדק בניגוד לרצונו; צוות המכון לא יכול, למשל, לדקור אדם במחט או להכניסו בכפייה למכשיר MRI. למעשה, בעת ההתייצבות במרב"ד, הנבדק מתבקש לחתום על טפסי הסכמה לביצוע הבדיקות ולשחרור מידע (ויתור על סודיות רפואית לצורך קבלת מידע רפואי מרופאיו הקודמים). אם אדם מסרב לחתום ולא משתף פעולה – המרב"ד אינו יכול לבצע את הבדיקות ללא הסכמתו. עם זאת, כפי שיוסבר בהמשך, לסירוב כזה יש השלכות על רישיון הנהיגה.

זכות לפרטיות רפואית: מידע רפואי של הנבדק, ותוצאות הבדיקות, נחשבים מידע רגיש וחסוי. המרב"ד מחויב בשמירת סודיות של המידע הרפואי, בדומה לכל גוף רפואי. אפילו בתקשורת עם משרד הרישוי – המרב"ד אינו מעביר לרשות הרישוי את פרטי האבחנות הרפואיות המדויקות, אלא תמצית החלטה בלבד (כגון "כשיר" או "אינו כשיר" ומשך ההגבלה). אם הנבדק מעוניין לדעת את הנימוקים והפרטים המלאים בתיקו, הוא רשאי לקבל אותם ישירות מהמרב"ד (לעצמו או למסור לרופאו) בכפוף לחתימה על טופס ויתור סודיות. בכך נשמר איזון בין הצורך של הרשויות להגן על הציבור לבין הזכות של הפרט לפרטיות רפואית. חשוב לציין שבמקרה שאדם מתעקש שלא לחשוף מידע רפואי חיוני (מסרב לוותר על סודיות), החוק מתיר למעשה לרשות הרישוי להתלות את רישיונו מחמת חוסר שיתוף פעולה – שכן זכותו של הנהג לסודיות אינה גוברת על הצורך להבטיח את שלום הציבור בכביש.

כבוד האדם והמידתיות: על המרב"ד לנהוג בנבדקים בכבוד, ללא השפלה או חדירה שאינה מידתית. כל בדיקה נדרשת צריכה להיות רלוונטית ומוצדקת למטרה שלשמה היא נדרשת – בדיקת כשירות הנהיגה. דרישת בדיקות סתמיות או פולשניות ללא צורך ברור עלולה להיחשב כפגיעה בלתי מידתית בזכויות הנבדק. באופן כללי, בתי המשפט מצפים שהמרב"ד יפעיל שיקול דעת זהיר ומקצועי, ולא יחרוג מעבר לנדרש. למשל, לא כל תכונת אישיות "לא מושלמת" של אדם צריכה להוביל אותו לפסילה מנהיגה – הדברים צריכים להיבחן בזהירות ותוך התחשבות בזכויות הפרט.

איסור אפליה ושוויון: כמו כל רשות מנהלית, המרב"ד חייב לפעול באופן שוויוני. בדיקות נדרשות לפי קריטריונים מקצועיים אחידים (בהתאם לתקנות ולנוהלי משרד הבריאות) – ולא בהתאם למוצא, מין, דת, או כל שיקול פסול אחר. אם נהג סבור שהופלה לרעה בהחלטות המרב"ד או בדרישות שהוצבו לו, פתוחה בפניו הדרך לערער (ראו בהמשך) ואף לטעון טענות אלה בפני בית משפט.

סיכומו של דבר: למרב"ד יש סמכות רחבה, אך לא בלתי מוגבלת. זכותו של הציבור לבטיחות בדרכים מאוזנת מול זכויותיו הבסיסיות של הנהג. לרוב, הדרישות מן הנהג הן סבירות ומתבססות על סטנדרטים רפואיים מקובלים. במידה והנהג חש שזכויותיו נפגעות – חשוב שידע כי יש לו כלים משפטיים להתמודד (כגון פנייה לוועדת הערר או לבית המשפט, כפי שיפורט בהמשך).

האם המרב"ד יכול לכפות בדיקה? – חובת התייצבות והשלכות סירוב

השאלה העיקרית היא: האם אפשר לכפות על אדם לעבור בדיקת דם, שתן או MRI בניגוד לרצונו? התשובה נחלקת לשניים – מבחינה פיזית/כפייתית ומבחינה משפטית/מנהלתית.

כפייה פיזית: כפי שהובהר, אין למרב"ד סמכות לכפות מבחינה פיזית בדיקה רפואית על נבדק המסרב לכך. למרב"ד אין כוח משטרה או סמכות שימוש בכוח. הבדיקות מבוססות על שיתוף פעולה והסכמה מצד הנבדקים. אף חוק לא מתיר לרתק אדם למכשיר MRI או לקחת ממנו דגימת דם בכוח במעמד הבדיקה במכון (זאת בניגוד, למשל, לסיטואציה של שוטר הדורש דגימת נשיפה או דם מחשוד בשכרות לפי פקודת התעבורה – מקרה שבו סירוב מהווה עבירה פלילית; אך ההקשר שונה, כי במרב"ד מדובר בהליך מנהלי לצרכי רישוי).

כפייה משפטית (השלכה מנהלית): אמנם אין כפייה פיזית, אך לסירוב מצד הנבדק יש מחיר מנהלי כבד. למעשה, אפשר לראות בכך סוג של "כפייה עקיפה": אם הנהג רוצה לשמור על רישיונו או לקבל רישיון – עליו לשתף פעולה ולעבור את הבדיקות. כאשר אדם אינו מתייצב למועד שנקבע לו במרב"ד, או מגיע אך מסרב לבצע בדיקה מסוימת שהמכון דורש, המרב"ד ידווח על כך למשרד הרישוי. התוצאה המיידית בדרך כלל תהיה השעיית רישיון הנהיגה של אותו אדם, עד לבירור והשלמת הבדיקות. למעשה, אי-שיתוף פעולה נתפס כאילו הנהג "נכשל" בבדיקה, משום שלא הוכיח כי הוא כשיר. משרד הרישוי מסתמך על חוות דעת המרב"ד, ואם המרב"ד מודיע שלא ניתן לחוות דעה עקב סירוב הנבדק – משרד הרישוי רשאי שלא לתת או לחדש רישיון, או לשלול רישיון קיים.

דוגמה: נהג שהופנה לבדיקות שתן לסמים ולא הגיע או לא מסר דגימה, יראה כמי שממשיך לצרוך סמים (בהעדר הוכחה לניקיון), ורישיונו עלול להישלל. ואכן, קיימת הנחיה שמי שלא מתייצב לבדיקה – רישיונו ישלל אוטומטית עד שיתייצב. רק סיבה מוצדקת וחריגה לאי-התייצבות (כגון אשפוז רפואי דחוף או נסיבה כפויה אחרת) עשויה למנוע את השלילה, וגם זאת בכפוף לתיאום מועד חדש מהר ככל האפשר. לכן, הלכה למעשה, נהג שמסרב לבדיקות מפסיד את רישיונו. אין זה "עונש" פלילי, אלא אמצעי מנהלי להגן על הציבור – ההנחה היא שמי שמתחמק מבדיקות כנראה יש סיבה לדאגה בעניינו.

סירוב חלקי: ייתכן מצב בו נהג מוכן לבצע חלק מהבדיקות אך לא אחרות (למשל, מוכן לתת דגימת דם אך חושש מ-MRI בשל פחד ממקומות סגורים). במצב כזה, המרב"ד עשוי לנסות להתחשב – למשל לאפשר בדיקה חלופית (CT במקום MRI, או אישור נוירולוגי כתוב במקום סריקה). אך אם לפי שיקול דעת רפואי דווקא אותה בדיקה נחוצה לצורך קבלת החלטה, סירוב לבצעה ייחשב כאי-שיתוף פעולה שמשמעו חוסר עמידה בדרישות. נבדקים שחרדים מבדיקת מסוימות יכולים לפנות מראש למרב"ד וליידע לגבי הקושי (לעיתים יצורף מכתב מרופא המטפל על רגישות או אלרגיה וכד'). המרב"ד עשוי לעדכן את ההליך בהתאם, במידת האפשר. בכל מקרה, התעלמות או סירוב ללא הסדרה – יביאו לשלילת הרישיון.

חשוב: ההתייצבות במרב"ד אינה וולונטרית מבחינת החוק – אם קיבלת זימון, אי אפשר "לסרב ללכת" בלי השלכה. יש לראות בזימון דרישה חוקית כתנאי להחזקת רישיון. לכן, ההמלצה לנהגים היא להתייצב במועד, לבצע כמיטב יכולתם את הנדרש, ובמידה ויש בעיות – להתמודד דרך הליכי הערר ולא על ידי התחמקות. התחמקות רק תחמיר את המצב (רישיונכם ישלל ותישארו ללא יכולת נהיגה חוקית).

לסיכום: לא, המרב"ד לא יכניס אתכם בכוח למכונת MRI, אך כן, הוא יכול למנוע מכם לנהוג אם לא תשתפו פעולה. ניתן לחשוב על זה כך – הזכות לנהוג מותנית בהוכחת כשירות; מי שאינו מוכן להוכיח זאת למעשה מוותר על זכות הנהיגה מבחינת הרשויות.

תפקידו של עורך דין מרב"ד בהליך הבדיקה

במהלך ההתמודדות עם המרב"ד, חשוב להבין את החשיבות של ייצוג משפטי מקצועי. עורך דין המתמחה בתחום זה, המכונה לעיתים עורך דין מרב"ד, יכול לסייע רבות בהבנת הזכויות והחובות של הנבדק, בהכנה לבדיקות, ובהגשת עררים במקרה הצורך.​

במהלך ההתמודדות עם המרב"ד, אני, עו"ד רובי אלבראנס, רואה חשיבות עצומה בליווי וייצוג משפטי מקצועי. כמי שהתמחתה בתחום זה במשך שנים, אני יודעת כמה קריטי להבין את הזכויות והחובות שלכם כנבדקים, להכין אתכם לבדיקות בצורה יסודית, ולהיות שם עבורכם בהגשת עררים במקרה הצורך.

לאורך השנים, שימשתי כמנהלת ענף ועדת ערר במרב"ד, והיום אני מכהנת כיו"ר ועדת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים בלשכת עורכי הדין. מניסיוני, ישנה חשיבות עליונה להכין אתכם מראש לבדיקות שצפויות לכם, ולסנן בקפידה את החומר הרפואי והמשפטי שהמרב"ד מבקש – לעיתים גם כשאין לו קשר ישיר לסיבה שבגינה הופניתם לבדיקה.

אני מכירה היטב את האתגרים: המרב"ד, שמטפל בעשרות אלפי נהגים מדי שנה, פועל לעיתים כמו "סרט נע", ואזרחים רבים מוצאים את עצמם אובדי עצות מול מערכת מסורבלת ולא תמיד נגישה. כאן בדיוק נכנס התפקיד שלי – ללוות אתכם, למנוע טעויות מיותרות, ולהבטיח שהזכויות שלכם יישמרו לאורך כל הדרך.

זכויות הנבדק בהליך והבהרות לציבור

זכות לקבל מידע ולהבין את ההליך: לכל נבדק במרב"ד יש זכות לדעת מדוע הופנה ומה הבדיקות שהוא נדרש לעבור. בעת קבלת הזימון, בד"כ יצוין באופן כללי סוג ההערכה (למשל "הערכה נוירולוגית" או "בדיקת כשירות בעקבות עבירת סמים"). ביום הבדיקה, מומלץ לשאול את הצוות מה כולל היום, כדי להיות בשליטה. אין מניעה שגם אזרח ללא ידע משפטי יבקש הסבר בשפה פשוטה – הצוות הרפואי אמור לתת מידע בסיסי (למשל: "אנו נבצע לך בדיקת ראייה, מבחן מחשב, ופגישה עם פסיכולוג"). 

זכות להביא מסמכים וחוות דעת משלך: נבדק רשאי (ואף רצוי) להגיע עם מסמכים רפואיים עדכניים מרופאים מטפלים. לדוגמה, אם יש לך קרדיולוג או נוירולוג שמטפל בך, הביאו מכתב עדכני המפרט את מצבכם והערכת הרופא לכשירות נהיגה. המרב"ד מחויב להתייחס למסמכים כאלה. בנוסף, ניתן, על חשבון הנבדק, לצרף חוות דעת פרטית של מומחה (למשל פסיכיאטר פרטי) – אין חובה שהמרב"ד יקבל את האמור בה, אך היא נכנסת לתיק ומהווה חלק מהתמונה שוועדת הערר או בית המשפט יראו. הבאת מסמכים מלאים יכולה לקצר תהליכים (אולי לחסוך בדיקה נוספת) ולמנוע טעויות.

זכות לנוכחות מלווה במקרים מסוימים: ההליך במרב"ד אינו דיון משפטי אלא בדיקות רפואיות וראיונות. בדרך כלל, הנבדק נכנס לבד לכל תחנה (כמו אצל רופא – המלווה ממתין בחוץ). אולם אם מדובר באדם עם מגבלה משמעותית (למשל מוגבלות שכלית, קושי בשפה), ניתן לבקש לאפשר למלווה לתווך או לתמוך. ההחלטה נתונה לצוות במקום, אך במיוחד בראיון פסיכולוגי אישי לרוב לא תותר נוכחות מלווה כדי לא להפריע לתוקף האבחון. עם זאת, בוועדת הערר (שהיא הגוף אליו מערערים, המורכב משלושה רופאים בכירים) כבר מותר ואף כדאי להגיע עם עורך דין או נציג. זו ישיבה יותר פורמלית באופייה, והנבדק זכאי לייצוג שם.

זכות ערר וערעור: אם בעקבות המרב"ד מחליט משרד הרישוי שלא לתת לנבדק רישיון, להתלות או להגביל את רישיונו – הנהג זכאי לקבל על כך הודעה מנומקת (את ההודעה שולח משרד הרישוי, עם נוסח כללי כמו "לא כשיר מטעמי ראייה/בריאות/התנהגות"). במקביל, המרב"ד ישלח בדואר לנבדק טופס המפרט את זכויותיו לערער. הזכות הראשונה היא פנייה לוועדת ערר רפואית של משרד הבריאות (יושבת בתל השומר) תוך 30 ימים מקבלת ההודעה. יש לשלם אגרה (כ-1195 ש"ח נכון ל-2025) ולהגיש טופס ערר בו מפרטים את הטענות לערעור. ועדת הערר מוסמכת להפוך את החלטת המרב"ד – כלומר להחזיר לאדם את רישיונו או לשנות את תנאי הכשירות (למשל לקבוע הגבלה לרכב אוטומטי בלבד במקום פסילה מוחלטת). הוועדה תזמן את הנהג לדיון, לעיתים בתוספת בדיקות נוספות או חוות דעת. בדיון אפשר ואפשרי להיות מיוצג ע"י עורך דין ולהציג טיעונים ומסמכים. החלטת ועדת הערר תימסר לרוב במקום או זמן קצר לאחר מכן.

אם ועדת הערר דוחה את הערר והנהג עדיין סבור שקרה לו עוול, ניתן לערער הלאה: בתוך 45 ימים ניתן להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בית המשפט לא ישמע ראיות רפואיות מחדש, אלא יבדוק האם החלטת הרשויות הייתה חוקית וסבירה. טענות כמו "המרב"ד חרג מסמכות", "ההחלטה בלתי סבירה בעליל", "נפלו פגמים בהליך או בנימוק ההחלטה" – אלו הטיפוסיות לעתירה מנהלית. אם בית המשפט ימצא טעם בטענות, הוא יכול לבטל את החלטת הפסילה או להחזיר את העניין לדיון מחודש. חשוב לדעת: הצלחה בערכאה זו אינה מובטחת – היא מתמקדת בהיבט המשפטי בלבד. סטטיסטית, רוב העתירות נדחות, אלא אם מוצאים פגם מובהק בהחלטות המרב"ד/הערר. לכן חשוב למצות את הטיעונים היטב כבר בפני ועדת הערר.

זכות לנהוג בזמן ההליך: כאשר רישיון נהיגה מותלה (מושעה) עד לבדיקות, הנהג למעשה ללא רישיון תקף, ואסור לו לנהוג כלל. אם ינהג – הוא מסתכן בעבירה של נהיגה ללא רישיון (דבר שיכול לסבך אותו פלילית ולהרע את מצבו בבדיקת המרב"ד). במקרים רבים ההתליה היא מנהלתית – לא עוברת דרך בית משפט, ולכן אין "עונש" אלא רק איסור מנהלי לנהוג. לעיתים נהגים מתבלבלים וחושבים שהתליה אינה חמורה כמו פסילת בית משפט; זו טעות – התליה פירושה שאם תנהג, הביטוח שלך לא בתוקף ואתה עובר על החוק. לכן, בתקופת ההמתנה לבדיקה או לערר, יש להימנע מנהיגה עד קבלת הרישיון חזרה. ניתן לבקש מבית המשפט (בעתירת ביניים) עיכוב ביצוע של ההתליה, אך סעד כזה יינתן רק בנסיבות חריגות, משום שבית המשפט לא ירצה לסכן את הציבור אם יש אינדיקציה לאי-כשירות. רק אם ברור שעל פניו נפלה שגיאה והנהג כשיר, יישקל לאפשר לו לנהוג זמנית.

עלות והחזרי תשלום 

ההליך במרב"ד הוא על חשבון הפונה. יש אגרת בדיקה (כ-703 ש"ח נכון ל-2025) בנוסף לעלויות עקיפות (ימי חופש, נסיעות, ולעיתים תשלום פרטי עבור מסמכים רפואיים או בדיקות חיצוניות שהתבקשו). לרוב, לא ניתן החזר על הוצאות אלה גם אם הנהג נמצא כשיר בסוף – זה חלק מהעלות של קבלת רישיון. במקרים של טעות ברורה או רשלנות של המרב"ד, תאורטית ניתן לתבוע הוצאות, אך זה חריג ביותר. חשוב לדעת שאין פטור מאגרה מטעמי קושי כלכלי – אף אוכלוסיה לא פטורה מאגרת מרב"ד, לפי הנחיות משרד הבריאות.

סיכום ידידותי לנהג המופנה למרב"ד

אם זומנת למכון הרפואי, אל תיבהל אך גם אל תזלזל. מדובר בהליך שלעיתים נתפס כמטריד או פולשני, אבל הוא מוכתב בחוק ונועד לביטחונך ולביטחון הציבור. מותר למרב"ד לדרוש ממך בדיקות דם, שתן, MRI ובדיקות נוספות, אם יש צורך בכך להערכת כשירותך. אסור למרב"ד לכפות עליך בכוח את הבדיקות, אך מותר לו (ולמעשה חובתו) לסרב לתת לך רישיון אם לא תעמוד בהן. זכויותיך הן לקבל יחס מכבד, לשמור על פרטיות רפואית (המידע לא ידלוף לגורמים לא מוסמכים), לקבל הזדמנות הוגנת להיבדק, ולהשיג על החלטות לא צודקות. תמיד כדאי לשתף פעולה בהליך הבדיקה, ואם התוצאה שלילית – לממש את זכות הערעור במקום לנסות להתחמק מהתהליך. באמצעות ערר מנומק, לא פעם הצליחו נהגים להפוך החלטות מרב"ד או לקבל רישיון בהגבלות סבירות במקום פסילה מוחלטת.

בשורה התחתונה: המרב"ד הוא "שומר סף" חשוב לכבישים בטוחים, אך גם הוא כפוף לחוק ולביקורת. נהג הנבדק שם צריך לדעת שההליך אמנם קפדני, אך זכויותיו מוגנות. היו ערניים, דעו את זכויותיכם, שתפו פעולה בבדיקות, ובמידת הצורך היו מוכנים להיאבק על רישיונכם בדרכים החוקיות העומדות לרשותכם. בדרך זו נבטיח גם את בטיחות התנועה וגם את שמירת זכויות הפרט במסגרת החוק. 

שאלות ותשובות בנושא סמכויות המרב"ד

האם המרב"ד יכול לדרוש ממני לבצע כל בדיקה שהוא רוצה?

המרב"ד מוסמך לדרוש בדיקת כשירות רפואית לנהיגה, כולל בדיקות דם, שתן, MRI, ובדיקות פסיכולוגיות – אך רק כאשר יש צורך ענייני וברור בכך.

האם חובה להסכים לבדיקה במרב"ד?

אין חובה להסכים פיזית, אבל סירוב לבצע בדיקות גורר סנקציות חמורות – משרד הרישוי יכול להתלות את רישיון הנהיגה עד להשלמת הבדיקות.

קיבלתי זימון למרב"ד, אבל לא קיבלתי פירוט של הבדיקות – מה לעשות?
ביום הבדיקה, אתם זכאים לבקש הסבר ברור מהצוות על מה כוללת הבדיקה. אל תהססו לשאול – זכותכם לדעת מה בודקים, באיזו שיטה ולמה. שקיפות והבנה יאפשרו לכם לשתף פעולה בצורה טובה יותר ולשמור על זכויותיכם.

מה ההבדל בין בדיקה קלינית רגילה לבין בדיקות מיוחדות כמו MRI או EEG?
בדיקה קלינית רגילה (כמו מדידת לחץ דם, בדיקת ראייה, שמיעה) היא חלק מהליך בסיסי שכל נהג עובר. לעומת זאת, MRI, EEG ובדיקות נוספות מתבצעות רק כאשר יש חשש לבעיה רפואית מורכבת יותר (למשל בעיות נוירולוגיות, לבביות או נפשיות) שמחייבות בירור מעמיק לפני קבלת החלטה על כשירות לנהיגה.

אני מטופל קבוע אצל קרדיולוג. האם המרב"ד מתחשב במסמכים שאני מביא?
בהחלט כן. המרב"ד מחויב להתייחס למסמכים רפואיים עדכניים שאתם מביאים מהמטפלים האישיים שלכם. כדאי ואף מומלץ להצטייד במכתבי רופאים עדכניים שמפרטים את מצבכם. זה עשוי להקל מאוד על הבדיקה ולחסוך זמן.

מה קורה אם ועדת הערר דחתה את הערעור שלי? יש עוד מה לעשות?
כן. גם אחרי דחיית ערר בוועדת ערר רפואית, ניתן להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בית המשפט יבחן האם הייתה טעות משפטית בהחלטת המרב"ד או הערר, אך חשוב להבין – בית המשפט לא עורך בדיקה רפואית מחדש, אלא בודק את תקינות ההליך וההחלטה.

האם מותר לי לנהוג בזמן שממתינים לערר?
אם רישיונכם הושעה עד לסיום ההליך – אסור לכם לנהוג כלל. נהיגה במצב זה מהווה עבירה חמורה של נהיגה ללא רישיון תקף ועלולה להחמיר את מצבכם המשפטי והמנהלי מול המרב"ד והרשויות.

כמה זמן לוקח לקבל תשובה מהמרב"ד אחרי הבדיקות?
זמן קבלת התשובה משתנה, אך לרוב מדובר בכמה שבועות. המרב"ד שולח את המלצתו למשרד הרישוי, וממנו תישלח אליכם הודעה רשמית על החלטת הרישוי. אם מתעכב יותר מדי, אפשר ואף רצוי לבדוק סטטוס בטלפון או במייל של המרב"ד.

האם המרב"ד יכול לראות חומרים רפואיים שלי מבלי שאני חותם על ויתור סודיות?
לא. החוק מחייב את המרב"ד לקבל מכם חתימה על טופס ויתור סודיות כדי לגשת למסמכים רפואיים שלכם. בלי הסכמה מפורשת שלכם – המרב"ד לא רשאי לעיין או להשתמש במידע רפואי שנמצא ברשות רופאים אחרים.אני מרגיש שהיחס שקיבלתי במרב"ד היה מזלזל או לא הוגן. מה עושים?
זכותכם להגיש תלונה רשמית למשרד הבריאות או לפנות לוועדת ערר רפואית עם טענות על התנהלות לא תקינה. בנוסף, אפשר להיעזר בעורך דין מנוסה שיסייע להעלות את הנושא בצורה רשמית ומקצועית.